"סיזיפיות " מאמר בלעדי לפורום

[ניגרי ענק]

פורסם במקור על ידי מנטור

לפעמים חשובה ההשתתפות, ולפעמים חשובה רק התוצאה
האם פיתוח גוף זוהי דוגמה למצוינות. האם כל מפתח גוף טוב באמת הוא גם איש עסקים מצויין או בן זוג מצויין. האם מצויינות בתחום אחד מעידה על מצויינות גם ביתר התחומים.
האם במהלך הדרך איננו עוברים קצת על החוק??? והאם גם אז הדרך נכונה
האם לדחוף את הגוף עד לקצה הוא טוב יותר מגוף מאוזן פיזית ונפשית.

אני מעלה שאלות אלה משום שהויתורים שעושה ספורטאי בתחום הם עצומים ונשאלת שאלת השאלות

אז זכיתי במר ישראל או במר עולם - האם זה שווה את ההשקעה
ומה על כל אלה שהתאמצו ולא הצליחו (או כן), הרסו את הבריאות, הזוגיות, אין להם שקל, בעיות פרנסה, האם גם אז הדרך נכונה???

ראשית, שאלה מצויינת, תגובה אינטילגנטית, ומאוד נדירה בנוף שנוצר כאן.
דעתי בנושא היא חד משמעית שמי שמאבד הכל עבור תחרות עושה טעות גדולה, ודרכו שגוייה.
הדרך הנכונה היא לשלב את הפיתוח גוף עם קריירה, עם משפחה, ויש הרבה מאוד אנשים שעושים את זה בהצלחה.
למשל, רפי ברוקר איש הייטק עם שתי ילדות ושלישי בדרך, וזה לא מפריע לו להתקדם נהדר ולהתמיד בספורט הזה.

יש עוד הרבה דוגמאות, ואני בכוונה לא אביא את עצמי כי היה פה פעם איזה ילד חכמולוג שאוכל אצל אימאל'ה אבל לטעמו עד עכשיו לא הגעתי מספיק רחוק בחיים.
אני טוען שאפשר וצריך לשלב, ואז הספורט הזה הוא נפלא, ברור שיש הקרבה, גם כספית, אבל כל תחביב שתיקח אותו אקסטרים יידרוש השקעה.

לאח שלי יש קיק לטיפוס הרים בארצות רחוקות, אתם חושבים שזה בחינם?
בשורה התחתונה יש לך אדם כמו עמית ספיר שהוא ספורטאי אדיר, ששם לעצמו למטרה להגיע לאולימפיה אז במקרה שלו הוא אכן מקריב הכל - למען מטרת על מבחינתו. אני מכבד אותו מאוד על זה.
אבל אנשים צריכים להיכנס לפרופורציות: לא כולם יכולים להיות עמית ספיר.

אגב מי שעושה הכל בשביל תחרות כזו או אחרת, גם כן דן את עצמו לאומללות, מפני שהתחרות נגמרת מהר מאוד ויש חיים שלמים אחר כך.
באדיבילדר צריך לדעתי לשאוף להשתפר ולגדול ולהתקדם מתוך אהבת הספורט, התחרות היא רק חלק מזה.
אפשר להגיע להישגים מעולים ועדיין להמשיך לחיות.